בית הצופים

בתקופת מלחמת העולם השנייה התגייסה תנועת הצופים היהודים בצרפת להצלת בני המהגרים שהגרמנים ביקשו לעצור. היא הקימה הכשרות חקלאיות עבור הצעירים וקייטנות עבור הילדים שהוריהם הפקידו בידיה מפחד הפגזות על פריז.

״מְואסָק״ היה שמה של עיר בדרום צרפת, והוא הפך לשמו של בית שאירח קייטנה. היא נועדה להימשך כמה חודשים, היא ארכה ארבע שנים. הילדים חיו לפי כל כללי הצופים שרווחו אז, מתעוררים ליום שברירי וישנים אחרי כיבוי האורות, וכל זאת בחסותה של אישה אגדית שלא נרתעה מדבר כדי להבטיח את רווחתם ואת שלומם.

״מְואסָק״ גם שימש את הצופים בפעילותם המחתרתית. הם הוציאו את הילדים ממחנות הבושה, שבהם רוכזו הוריהם לפני שילוחם למחנות ריכוז, ואחרי פלישת הגרמנים לדרום צרפת הועברו הילדים את הגבול לשווייץ או הוסתרו אצל איכרים ובמנזרים. הצופים נטלו על עצמם סיכונים שספק אם תנועת צופים כלשהי התנסתה בהם מעולם. מקצתם שילמו בחייהם, מקצתם אחזו בנשק והצטרפו למחתרת הלוחמת.

אמי בוגנים מציע כדרכו סיפור מסאי בצומת סיפורו האישי וסיפור הצופים. הסיפור, שבו דמויות אמיתיות ודמיוניות, מעלה שאלות המעיקות על כל אדם שאינו מכחיש שואה.

אמי בוגנים נולד באסוירה-מוגדור ב- 1951, עבר לקזבלנקה ועלה לארץ בשנת 1970. את עבודת הדוקטורט באוניברסיטה העברית הוא הקדיש לעמנואל לוינס ולתגובתו לפגניזם המתחדש במשנתו של מרטין היידגר. הוא ריכז את צוות ההקמה של מכון מנדל למנהיגות, שימש בתפקיד מפתח ברשת אליאנס, ניהל את היחידה למחקר ופיתוח של המחלקה לחינוך של הסוכנות היהודית. כיום הוא משמש נשיא עמית של המכון האירו ים-תיכוני לדיאלוג בין ציוויליזציות (מא"י), שאותו הוא ייסד, ומעורב בפעילות פילנתרופית במדינת ישראל ובאירופה בתור יועץ לקרן מתנאל. הוא כותב במקביל בצרפתית ובעברית ופרסם עשרות ספרים בשתי השפות ותחת שמות שונים. 

עם ספריו בעברית, עמיות יהודית בעידן של גלובליזציה (ביאליק, 2007), פגישה עם מחנך (כרמל, 2010), מבוי משיחי (מא"י, 2016), באבא (מא"י, 2021), בית הצופים (מא"י, 2021), מקובלי האקדמיה (מא"י, 2021), אהבת טנג'יר (מא"י, 2022), ספר רינה (2022 מא"י).