אהבת טנג'ר

בין השנים 1923-1956 הייתה טנג׳ר מובלעת בין לאומית בתוך מובלעת ספרדית, שהייתה בעצמה מובלעת בתוך קולוניה צרפתית. השלטונות המרוקניים התנערו ממנה, ספק כדי להענישה על ניסיון התנקשות במלך ספק בגלל עברה המופקר. עם אירופה מולה ואפריקה מאחוריה, קרועה בין פרחי ההיּפים לרעלה האסלאמית, היא המשיכה להיות מאורת סרסורים. עיר של תסיסֹות שסירבו לגווע, של פיתויים שקריאות המואזינים לא דיכאו, של בתי כנסת שנָדַ מו בהדרגה, של סתירות בלתי פתורות. עיר כל ההשראות, ההתנסויות, ההבטחות. פרדס כל האהבות האבודות. בית קברות של שברי מיתוסים. זרים חיפשו בה את האשליה האמנותית שתוציא את חייהם משגרת אפרוריותם, והיא סיפקה אותה למכביר. כל כותב היה לסופר, כל חורז למשורר, כל צובע לצייר, כל מנגן למלחין. עיר מקלט לאנשים מבוזבזים שחיפשו תהילה באמנות.

עם הנשים שנקרו בחייו, המסּפֵ ר חוזר ללא הרף לטנג'יר לפגישות עם רשל, המחזיקה את חנות הספרים האגדית של העיר. הוא מקבל ממנה את פרשנותה ואת רכילותה, והם מתייחדים בדרכם עם זכרֹו של דניאל ועם אהבתו שלא מומשה: "אני מניחה שבאחוזותיה העתיקות של טנג'יר," אומרת רשל, "חבויים מאות אם לא אלפי כתבים. רומנים, תסריטים, שירים, מחזות. לעיר נועד עתיד מזהיר כבירת העולם."

כדרכו, אמי בוגנים מוביל את הקורא בין שברי מיתוסים שבוקעים מאהבות דמויותיו.

אמי בוגנים נולד באסוירה-מוגדור ב- 1951, עבר לקזבלנקה ועלה לארץ בשנת 1970. את עבודת הדוקטורט באוניברסיטה העברית הוא הקדיש לעמנואל לוינס ולתגובתו לפגניזם המתחדש במשנתו של מרטין היידגר. הוא ריכז את צוות ההקמה של מכון מנדל למנהיגות, שימש בתפקיד מפתח ברשת אליאנס, ניהל את היחידה למחקר ופיתוח של המחלקה לחינוך של הסוכנות היהודית. כיום הוא משמש נשיא עמית של המכון האירו ים-תיכוני לדיאלוג בין ציוויליזציות (מא"י), שאותו הוא ייסד, ומעורב בפעילות פילנתרופית במדינת ישראל ובאירופה בתור יועץ לקרן מתנאל. הוא כותב במקביל בצרפתית ובעברית ופרסם עשרות ספרים בשתי השפות ותחת שמות שונים.

עם ספריו בעברית, עמיות יהודית בעידן של גלובליזציה (ביאליק, 2007), פגישה עם מחנך (כרמל, 2010), מבוי משיחי (מא"י, 2016), באבא (מא"י, 2021), בית הצופים (מא"י, 2021), מקובלי האקדמיה (מא"י, 2021), אהבת טנג'יר (מא"י, 2022), ספר רינה (2022 מא"י