דבר אחר: מעצמת מגיה
בילדותי עבודה זרה הייתה משולה לעבודת אל שונה מאלוהי ישראל ויהדותי מצאה ביטוי בקריאת "מודה אני" עם השכמה ו"שמע ישראל" לפני שינה, בשמירת מצוות, החל מכשרות וכלה בשבת, בתפילה שלוש פעמים ביום, בצומות וחגים. כל זה היה בגדר עבודת אמת וכל שאר העבודות, בשאר הדתות, היו בגדר עבודת שקר. לא ארחיב בתיאורי עבודת השם (אם זה כבר השם השימושי ביותר בימינו) שרווחה בגלות ועוד פחות בנימוקים ששכנעו אותנו שבתור נבחריו, אנחנו מחויבים לעבוד אותו ביראה / אהבה / כבוד. איסור עבודה זרה, בתור חטא החטאים, אחת משלושת המצוות החמורות של ייהרג ואל יעבור, הופיע בעשרת הדיברות שהתנוססו מעל כל היכל. אזהרות הגיחו מכל קטע בתורה בהפטרה ובתפילות וגייסו אותנו למאבק נגדה. הן הרתיעו אותנו מלדמיין את האל, ונשמרנו מאוד מלהציב פסלונים ותמונות בבתים. לא העזנו לקרוא לו כי לא ידענו מה שמו ואילו השם שהופיע במפורש בכתובים אסור היה לנו לבטא. חדווה הייתה נסוכה על אורח החיים, שנפרט ללוח שנה ולקצב יומי, והיא לא שעתה לשאלות אפיקורסיות ולא התרגשה מהתנכלויות או התגרויות מצד מארחינו המוסלמים או מגנינו הנוצרים. היא לא נעדרה היבטים יפים ונוגים החל מברכת הלבנה וכלה בנענוע לולב, תשליך, מימונה וכל מיני טכסים צופיים כאלה. בילדותי מעולם לא נכנסתי למסגד או לכנסייה וכאשר הגעתי לגיל בגרות הרגשתי ניכור בכנסייה ולא רצוי במסגד. אפילו אחרי התפקרותי הרגשתי קרבת אלוהים בכל בית כנסת, מהמפואר ביותר ועד לצריף מרופט שהוסב לבית כנסת. הכול הניח אז את עליונות היהדות, למרות / בגלל (?) שהיינו נחותים, מקוללים, רדופים.
עם עלייתי ארצה גם אני שקעתי בדת המניקה. קיבלתי את היהדות כפי שהיא, את כתביה הלכותיה ושאר מנהגיה. אפילו סמכות רבניה וזקניהם, דרשותיהם ופירושיהם, מנהגיהם הביזריים ביותר. נמניתי עם היהודים המסורתיים מבלי שגדולי מחשבת היהדות, מרתקים ככול שיהיו, מקובלים ככול שיהיו, יסיטו אותי מתמימותי. פירושים מופלאים, פיתוחים זוהריים, חידושים רפורמים לא שינו דבר. כאילו המסורת הסירה הצידה את השאלות המעיקות המיותרות ביותר בשם הנאמנות למניקה. עבודה זרה נותרה של אחרים, עבודתנו נותרה עבודת אמת. הדת לא עניינה אותי, אני מודה, במידה בה המדע ריתק אותי. כאשר נקלעתי לדיונים הדתיים הבלתי נמנעים במחוזותינו, ככול שהתפלפלתי עם עצמי או עם אחרים, שקעתי בשעמום תהומי אלוהי, ככול שהצצתי בקבלה נפגעתי, ככול שהרחבתי במחשבת ישראל נדהמתי מהתחכמות הדרשנות האינטלקטואלית פילוסופית. השלמתי עם המסקנה המצערת שבמעמד הריבוני החדש שלנו מסורתיות היא מפלט עבור הנבוכים ביותר מהסבך התאולוגי-פוליטי שאליו נקלענו.
*
ספריות שלמות עוסקות בעבודה זרה, אבל גם בנושא זה אתקשה, אני מניח, לחלץ הגדרה מהכתובים ומפירושיהם. המחקרים כה רבים, סותרים זה את זה בכל דבר וענין, עד שהם מחריפים את מבוכתי היהודית במקום להקל אותה עליי. ככול שאני שוקע בה אני נוכח לגלות שתפיסת עבודה זרה של ילדותי נטועה היטב ביחס היהדות לשאר הדתות, כמסרבת להיכנע להארות והערות המחקר, כעוקפת את השגות גדולי היהדות, כגוברת על הנימוקים המסייגים / מוקיעים אותה. היא נחלת הרוב, למרות השכלת אלה, תחכום אלה ותיקוני אלה. היא הקובעת עמדות רוב האוכלוסייה הדתית, בין אם חרדית ובין אם מסורתית, והיא המונעת מהרפורמה, קרי הקונסרבטיבים והרפורמים, מלטעת שורשים בפרהסיה היהודית-ישראלית. היא קשורה לתחושת בחירה בלתי נלאית שמוצאת את ביטויה הבולט ביותר בהיבריס המושתת על מורשת ליטורגית ההולכת ומסתעפת הולכת וכובשת הולכת ומעצבת.
בשנים האחרונות המציאות הפוליטית מלהיטה את היצרים הדתיים, מוציאה אותם מסבילותם וחושפת את פוטנציאל האלימות הגלום בתחושת הנבחרות ובהקשר הגאופוליטי הנוכחי – את פוטנציאל ההקרבה האובדנית-מצדתית המבעבע בתוכה. משירשנו מחדש את הארץ, בין אם בזכות ובין אם בכוח, ונאלצנו לבדוק את יחסנו לתושביה, הפכנו בהדרגה לקנאים מוכי נברוזה מתמשכת. הרמב"ם לא התחלף, הוא נותר מעורער, עם השנים התווספו לו לצים הקרויים מישהו אבינר ומשהו יוסף. האיסורים העוסקים בעובדי עבודה זרה שבו לחול על תושבי הארץ, מתדרדרים לכדי גזענות, אפרטהייד, ניתוץ מצבות, התעללות בעצי זית ובילוי שבתות בפרעות נגד כפרים שלווים. רגרסיה לדת אינפנטילית ונהירה אחריה מעבות את הסחרור הדתי. במיוחד עכשיו שהדת עומדת בלב הוויכוח הציבורי, מפלגת את העם, עומדת ביסוד הסכמי קואליציות וקבלת החלטות פוליטיות ומדיניות.
לא צריך להיות עוכר ישראל כדי לראות שישראל הופכת בהדרגה לישות מגית. מברכים על הניסים הפוקדים אותה תוך התעלמות מהאסונות. כה משוכנעים שאלוהים לצידנו, בחר בנו מכל העמים להיות מעליהם, עד שלא מטילים ספק בצדקתנו וכל המערער עליה הוא בגדר בוגד או אנטישמי. אפילו השפתיים הערלות ביותר מגייסות את השם בכל משפט, מטמיעות את נהלי הדת במרחב הציבורי, שוטפות את המוחות, מגייסות את האל בעבודת המולך הקרויה מלחמה, מקדשות כל גבעה קירחת, מרחיבות את הפטישיזם למזוזות בכניסות למבני ציבור, לקברים משוערים של אבות וצדיקים, לתורה שהופכת מגית ככול שהופכים בה. כבר לא מדובר בדמוקרטיה, אפילו לא בתאוקרטיה בה נעשה שימוש בסליחות ובקמעות בתור תעמולת בחירות. אלא בחלטורה דמו-תאוקרטית הנשלטת על-ידי קסטה של רבנים ועל-ידי נציגיהם הפוליטיים הפועלים להסטת תקציבים להרחבת כל מיני מפעלי התנחלות והדתה. מתעטפים בטליתות, קושרים רצועות, חובשים כיפות הגנה. מדובר בישות בה המגיה היא הקובעת את האתוס האזרחי המשובש שלה. בתאוקרטיה האירנית שיקול הדעת נותר רציונלי-תבוני. מנהיגיה לא מערבים את אלוהים בשיקוליהם, אפילו לא אנשי דת. עמידתה באה לה מרוחב יריעתה ומהשכלתה המדעית. ספק אם שיקולים רציונאליים עומדים אצלנו ביסוד קבלת ההחלטות. אפילו בקרב גופי הביטחון. ההתגרות בטורקיה מאותתת שפסה התבונה מהם. שלא לדבר על משרד החוץ שאיים השבוע על בריטניה. אנחנו מושכים עלינו גינויי מכל עבר ובמקום להתמודד איתם הודפים אותם כאנטישמיים. מתרברבים בעוצמה צבאית, מתגלים כמעצמת מגיה. חבל להתווכח, חבל לנסות לשכנע. כל דאלים גבר. ברחובות, באצטדיונים, במשרדי הממשלה, באקדמיה. אתה נמנע מלהתערב בקטטה פן יאונה לך רע, נמנע מלהעיר לנהג המונית פן ישאיר אותך באמצע הכביש. אבד האימון האזרחי בלעדיו סופה של המדינה להתפרק. תפילות לא יעזרו, לימוד תורה עוד פחות. אני מתקשה להשלים עם החשד שלקינו – שוב – בסטייה משיחית לא פחות רחבה וכפייתית מהדבקות השבתאית. הקנאים רוצים ארץ ישראל נקייה מגויים וחוששני שלא רודפים שלום כי אנחנו או הם לא מעוניינים בו אלא כי חל עלינו איסור כריתת ברית עם "עובדי אלילים". המשיחיות מחייה את האיסור על עבודה זרה כדי לדרדר אותנו לעבודה זרה מתוצרת ציונית כאילו אלפיים שנה לא עברו, לא הופיעו הנצרות והאסלאם מזרע ישראל, הארץ נותרה שוממה מאז גלינו ממנה.
צריך באמת להיות אינפנטילי כדי לחשוב שהמצרים הכנענים היוונים הרומאים האמינו שפסליהם וטרפיהם נעתרים לבקשותיהם ולא הכוחות שהם גילמו / סימלו ומעבר להם אל עליון שחלש עליהם. אלילות – ריבוי אלים ופניה אליהם בבקשות מובחנות – היוותה תשתית לכל הדתות ומגיחה מכל הדתות, אפילו אלה המגלות אדיקות לייחוד האל כמו האסלאם. ראוי לשער בעקבות רוזנצווייג שהאל האחד והיחיד, יהיה אשר יהיה, שומע תפילה העולה על דל שפתיה של אימא המבקשת רחמים על בנה המיועד לרצות את המולך או כל אל צבאות אחר. אל עליון לובש צורה ופושט צורה לפי טיב הפנייה אליו, בין אם צורה מוחשית ובין אם סימבולית-מושגית. נראה לי שתפיסת הדת כפי שהיא רווחת בציבוריות היהודית, בין אם לחיוב ובין אם לשלילה, לוקה בהבנת התופעה הדתית בכלל. בהעדר צלם אלוהים, אפילו כדברי לוינס לא בפניי ולא בפני האחר, נפתח פתח לשלל סטיות יותר גרועות וחמורות מטרפים פסלים ותמונות. אני מודה שאני נמנה עם אלה ששואלים את עצמם עד כמה האלילות השוזרת את הקבלה אינה עולה (בכושר השיבוש שלה) על האלילות בהינדואיזם שלא לדבר על החוויות המיסטיות בנצרות ובסופיות.
החרדלים והנגועים במשנתם בעוצמה יהודית ובליכוד מרחיקים לכת ומחזירים אותנו לפולחן הבעל הלאומני בשם השם. הם דוגלים באסטרטגיה דתית של כיבוש הארץ והתמשכות המלחמה... באלילות. הם צריכים להוכיח שהשם איתם ושהם ראויים לבחירתו. הם לא יודעים שכול עבודתם זרה ושהיא מטפחת אצלם סטיות מהגרועות ביותר. קל להם להתייחס לפעולות הפלסטינים כאל פעולות טרור, לכנות גיבורים את הנופלים כדי להקל על מצפונם, לקרוא להגירה כדי לכבס את הגירוש ולהגשים את נבואת ליבוביץ שחש בכל נימי נשמתו היהודית עד כמה הרקמה הנאצית אורבת להתלהטות המשיחית-לאומנית השקרית. בעודנו מחכים בגלות למשיח הופיעו שליחי מוסד ב' ששמו להם ליעד לשחרר אותנו מהגלות ומהפנים הכי חשוכות של יהדותה. איני יודע לומר לעת עטה אם התוצאה היא בגדר כישלון חלקי או בגדר כישלון שבדרך. מה שאני יודע הוא שמאז התהפכו היוצרות וכל הסימנים מעידים שעובדי עבודה זרה נמנים יותר עם היהודים, הנתלים בקדימות היהדות כדי להפיח כדברי הרב קוק 'אלילות רוחנית', מאשר עם הערבים תושבי הארץ, והדבר רק מוסיף לסבך מבוכתי...
EMID Association
6, Shadal Street
POB 757, Tel Aviv
578613, Israel
The Euro-Mediterranean Institute for Inter-Civilization Dialog (EMID) proposes to promote cultural and religious dialogue between Mediterranean civilisations ; to establish a network of specialists in inter-Mediterranean dialogue ; to encourage Euro-Mediterranean creativity ; to encourage exchange between Mediterranean societies ; to work to achieve Mediterranean conviviality ; to advise charitable organisations working around the Mediterranean and provide the support necessary to achieve their original projects.